איזיא (יהושע) שוויגר

ו’ תמוז תרע”ט – כ”ג סיון תשע”א 
4.7.1919 – 25.6.2011 

בן זוג לאסתר, אב לנעמי, אברהם ודינה. ממייסדי שמיר.

נולד ב-4.7.1919, נפטר ב-25.6.2011.

קבור בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

אבאל’ה יקר שלי,

שיר הילדים הידוע אומר: “אבא שלי הוא הכי בעולם, ואבא שלי הוא הטוב מכולם, ורק בגללי הוא האבא שלי..”. אז בטח תבין שהיום אני חוזרת להיות הילדה הקטנה שלך (איך ביידיש? – המזיניקל), אוחזת בידך שלופתת את ידי בחוזקה ובחום, פוסעת אתך בשדות שמחוץ לקיבוץ, קוטפת אתך פרחים לאמא ומלטפת אתך כלבלב קטן או טלה בדיר. כמה אהבתי שבתות קסומות אלה…

ואני גם הילדה שלך, שרצה בנשימה עצורה מבית הילדים בארבע בדיוק אל החדר, מזיזה מהר את הריהוט הצנוע שמפריע להפיכת הסלון לבמת ריקודים, ואז – שמה את תקליט הפתיחה לסינדרלה או אגם הברבורים, ובאותה שנייה הופכת למרגוט פונטיין המרחפת ישר לזרועות נורייב שלה – אבא חזק ומפרגן שבטוח שאין רקדנית טובה ממני. ואתה מניף אותי אל עלץ איזה אושר…

ובחזרה לבית הילדים, שלא תמיד אהבתי, אך בבקרים רבים חיכו לי מכתבי אהבה מצחיקים ממך ששימחו אותי כל כך.

כשגדלתי קצת הטמעת בי את אהבת הספרים, השירים, המוסיקה, הקולנוע והתיאטרון, רצוי עם כמה שיותר הומור, ודרכם תמיד תהיה אתי ותישאר בזיכרוני. מצטרף בקולך הנעים לאיזו אריה, מתמוגג מיוסי בנאי ששר ברסאנס, מתגלגל מצחוק מחנוך לוין או מוחה דמעה משלום עליכם. וכמובן מחקה את צ’רלי צ’פלין כמו אז בפורים.

אבאל’ה – היית סבא מדהים. הרבה יותר מסבא. הנכדים שלך כל כך אוהבים אותך. נתת להם מכל הלב כל מה שהיה בתוכך, והם החזירו לך התלהבות ושמחה.

רציתי לומר גם מילה בשם אמא, שמתהום הנשייה ממשיכה למלמל ולקרוא לך – אייזיקו, אייזיקו. טיפלת בה במסירות ואהבה אין קץ, וכולנו הורדנו בפניך את הכובע על כך, כי ידענו כמה זה היה קשה. לצערנו היינו רחוקים מכדי לעזור.

אבאל’ה יקר – לו הייתי מאמינה בעולם הבא הייתי אומרת שתיפגשו שוב לסיבוב נוסף של אהבה, ואנחנו כבר נצטרף מאוחר יותר. ואתה יכול לצחוק שם למעלה.

מתגעגעת כל כך ואוהבת מאד.

דינה