כה בשבט תרצו – כו בחשון תשיז
31.1.1936 – 13.10.1956
נולד בכפר אתא בכה בשבט תרצו, 31.1.1936.
נפל בקרב על המִתלה במלחמת סיני בכו בחשון תשיז, 13.10.1956.
בן 21 בנופלו.
בן ארבע היה אילן כשאיבד את אמו הורתו, וכנטע צעיר האוסף את עליו בסגריר, כך נחבא הילד בתוכו.
בן שמונה כבר הלך לקן השומר הצעיר בכפר. בגיל 16 הצטרף לקבוצת אשד שהתחנכה בשמיר, וכאן עשה את הקבוצה, את הקיבוץ, לסדנת חייו. איזו סדנה של מחשבה ופקפוקים, של אהבה וייסורים, של אמונה לוהטת ושיפוט חד. כאן אף גבר הקשר לבית ההורים ולמשפחה בכללותה.
ב-1954 התגייס אילן לנחל, דרך רווית ייסורים לעלם חמודות זה.
מכות אין ספור קיבל עד אשר, בשיניים מהודקות, העלה שכבה חיצונית שתסתיר את עדינותו, עמקות המחשבה, הרגישות, ההתנגדות לצבאיות, למלחמה, להרג. שלום!, הוא זועק ביומניו. בית! עץ!.
ב-1956 הזעקה קבוצתו למלחמת סיני. הוא חש בקץ וניבא אותו. אט אט התנהל הזחלם במתלה, ואילן צמוד לנשק יורה ויורה עד שנדם.
תמיד חשש, מתוך חתירה לשלמות, פן לא יעמוד בתפקיד, והנה – לא רק עמד, אף נפל במילוי התפקיד.
יהי זכרו ברוך!