א’ בכסלו תרפ”ב – כ’ באלול תשס”ד
2.12.1921 – 6.9.2004
בן זוגה של גליה, אב לנמרוד ורחלה. ממייסדי שמיר.
נולד בקישיניוב שבבסרביה ב-א’ בכסלו תרפ”ב, 2.12.1921,
נפטר ב-כ’ באלול תשס”ד, 6.9.2004.
קבור בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.
דודל’ה נולד ב-1921 בקישיניוב שבבסרביה, בן לאיטה וישראל פריימן, אח צעיר לצבי, בלומה ושאול. גדל בעיירה אורהייב ובכפר סֶרָטֶן. ב-1939 עלה ארצה יחד עם אחיו שאול על האנייה “רים”. האנייה עלתה באש באזור איי הדודקנז והנוסעים הועלו על אחד האיים, משם נאספו על ידי הצי האיטלקי והועברו לרודוס. שם שהו כששה שבועות עד שהועלו לספינה שלקחת אותם לארץ. הם ירדו בחופי הארץ ב-1.8.1939.
בארץ הצטרף דודל’ה לקיבוץ “יסעור” שישב במגדיאל, ויחד עם חבריו הצטרף לשמיר. תחילה, בגלל גילו הצעיר, חששו חברי הקיבוץ לקבלו לחברות, אך הוא התקבל והיה לחבר שמיר ב-20.8.1939.
ב-1941 התגייס דודל’ה לפלמ”ח, לפלוגה ב’. ב-1943 הצטרף לפלי”ם ובמשך שנים ליווה אניות מעפילים רבות בדרכן לחופי הארץ. בתפקידו כרב חובל פיקד אל האניות “וינגייט”, “אלברטינה” ו”עמירם שוחט”, שהייתה הראשונה לפרוץ את הסגר שהטילו הבריטים על הארץ. ב-1948 השתתף עם חברו עובד שדה במבצע “שודד”, שבו השתלטו על האנייה “ארג’ירו” שנשאה נשק סורי והעבירו את מטענה לאניית חיל הים. השלל היה 8,000 רובים ושני מיליון כדורים. פעולה זו שינתה את מאזן הנשק הקל בין ישראל לצבאות ערב הפולשים.
ב-1949 השתחרר דודל’ה מחיל הים בדרגת רב סרן וחזר לשמיר, כאן הקיים בית עם גליה ונולדו ילדיו נמרוד ורחלה. הוא החל לעבוד במוסך ובענף גידולי השדה.
ב-1957 עלה לארץ אביו של דודל’ה, ישראל, לאחר מות אשתו בניכר. הוא השתקע בקיבוץ בית זרע, לצד שאול בנו, וחי בו עד למותו ב-1974. בראשית שנות התשעים עלו לארץ אחיותיו של דודל’ה, חנה ובלומה ובני משפחתן. האח צבי הוגלה לסיביר בראשית מלחמת העולם השנייה, ומת שם.
אלה פעולותיו העיקריות של דודל’ה בשמיר: חבר מרכזי בצוות ההקמה של מפעל האופטיקה; מלווה משקי של קיבוץ גשור ברמת הגולן, שם הקים גם מפעל תעשייתי; מילוי תפקידים חברתיים כמו מזכיר ורכז ועדת חברים. בין תפקיד לתפקיד, ועד שהיה בן שבעים, חזר דודל’ה לעבוד בענף גידולי השדה, שהיה לביתו השני. בעבודתו שם ראה את ייעודו העיקרי – הגשמת הציונות המעשית וחינוך דורות של חקלאים.
בגיל שבעים נאלץ דודל’ה לצאת לפנסיה מסיבות בריאות, אך בזאת לא תמו מפעליו. הוא הקים בית יוצר משלו, בו הפליא לעשות בקדרות, רכש ידע בתכנת שרטוט וסייע בעבודות ההנדסה במפעל האופטיקה. כשהחל מצבה הבריאותי של גליה להתדרדר הקדיש את שנותיו האחרונות לטיפול בה.
יהיה זכרו ברוך!
