6.9.1950 – 2017
יונתן נולד ב 6.9.1950 בעיר לידס שבאנגליה להוריו- ג’סי ולזרס והיה אח בכור לאחותו הקטנה- טינה.
ג’סי נולדה באנגליה ואביו לזרס הגיע יחד עם משפחתו ממזרח אירופה לאנגליה (לא ידוע מאיפה בדיוק אך משערים שפולין או רוסיה). אחותו טינה, צעירה ממנו בכמה שנים והיא עדין מתגוררת יחד עם משפחתה בלידס.
יונתן גדל והתחנך בלידס בבית ספר יהודי מאחר שבבית הוריו שמרו כשרות והיו מעורבים בחיי הקהילה היהודית בעיר.
יונתן הגיע לביקור בישראל לאחר שטייל בעולם בסיום בית הספר, יחד עם חברו שהיה גם הוא יהודי ורצה לבוא לבקר בארץ.
לאחר הביקור יונתן התאהב ברעיון של “הקיבוץ”, חזר למשפחתו באנגליה והודיע להם שהוא עובר לארץ ישראל.
כאשר הוא חזר לאנגליה לאחר הביקור בישראל, אביו נפטר מדום לב. למרות העצב, ההלם והתקופה הקשה יונתן עלה לארץ והגיע לקיבוץ משאבי שדה שבדרום. למיטב זכרוני, הוא סיפר שהרגיש צורך לעבור לקיבוץ בסביבה יותר “ירוקה” בה יוכל לעבוד בחקלאות, ולאחר שעשה סיור באוטובוס בכל הצפון הוא הגיע בסוף לשמיר וידע שזה המקום בו הוא רוצה להיות.
לאחר כמה חודשים בשמיר, יונתן פגש את אימי והם החליטו להתחתן. בשנת 1990 נולד דיויד ו 4 שנים לאחר מכן נולדתי אני.
תמיד זכורים לי הטיולים המשפחתיים שנהגנו לצאת אליהם, כל המשפחה. מסיבות הסיום בגן עם הבדיחות המביכות של אבא שהצחיקו את כולם (חוץ מדיויד וממני כמובן 😉), הבריכה אליה חייבנו את אבא לבוא אתנו למרות שהוא שנא להיכנס למים, הקמפינג בים ותחרויות אופניים רבות שאבא נהג ללוות אותי בארץ ובחו”ל..
אבא היה אדם צנוע, מצחיק, עם לב ענק והרבה אכפתיות כלפי כולם! (אפילו במשחקי הכדורגל הוא בחר לעודד את הקבוצות הכי קטנות שאף אחד לא שמע עליהם)
לפני 5 שנים הוא חזר לאנגליה לעיר מולדתו לידס והתנדב בצלב האדום (עזר לקלוט וללמד אנגלית את הפליטים שהגיעו לאנגליה). רוב חברי ילדותו עדיין גרים באזור כך שהיו סביבו המון אנשים שאהב.
לאחר שאבא עבר לאנגליה נהגנו לבוא לבקר אותו כל שנה בחג המולד וליהנות מחופשה משפחתית משותפת מלאה חוויות מדהימות…
בפברואר 2016 קיבלתי שיחת טלפון מאבא בה הוא סיפר שגילו אצלו גידול סרטני במוח.
הוא עבר ניתוח להסרת הגידול והחל בטיפולים כימותרפיים אך לאחר שיחה עם הרופא שלו הבנו בצער רב שהגידול מאוד אלים ולא תהיה דרך להירפא ממנו. בשורה זו כמובן זעזעה את כולנו אך למדנו לקבל את המצב, לנצל כל רגע להנאה, שמחה והבנה שמוות הוא חלק מהחיים…
אבא היה מדהים בכל התקופה הזאת- מאוד חזק (גם פיזית וגם מנטלית) וחיובי! הוא המשיך לטייל, להתנדב ולעשות כמה שיותר דברים שהיה מסוגל לבצע בכוחות עצמו. גם כשהוא נהיה חלש הוא ממש דרש לבצע את הדברים בעצמו בלי שנעזור לו (גם אם שטף כלים והכלים היו נשארים מלוכלכים, גם כשהמשיך לכתוב את היומן שלו כל יום למרות שהיה יוצא מהקווים…).
בשלושת השבועות האחרונים לחייו אבא עבר להוספיס קרוב לבית וקיבל שם את הטיפולים שהיה צריך בשביל לא לסבול ולסיים את חייו בשלווה. עבורנו, זו בהחלט הייתה תקופה לא פשוטה אך התגבשנו, למדנו והתחזקנו יחד וחשוב מכל הבנו שמשפחה זה הדבר היקר מכל!
אבא תמיד ישאר בליבי..
תנוח על משכבך בשלום אבא יקר, מתגעגעים ואוהבים אותך תמיד,
המשפחה.
בהזדמנות זו אבקש להודות לכל החברים אשר דאגו לנו ולאבא, למרות המרחק. הוא תמיד אהב והיה מחובר לקיבוץ שמיר! העזרה והדאגה שלכם מראים כמה מיוחדים ואכפתיים אתם ואנו מעריכים ומודים לכם מאוד..!
