13.5.1917 – 17.9.1999
בת זוג לפיליפ, אם למיכה, ליוסי וליורם. ממייסדי שמיר.
נולדה בבלצי, רומניה, ב-13.5.1917,
נפטרה ב-17.9.1999.
קבורה בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.
מוסיה נולדה בבלצי שברומניה, הייתה חברה בתנועת “השומר הצעיר” מ-1932, ובתנועת “החלוץ” מ-1937. ב-1.9.1939, יום פרוץ מלחמת העולם השנייה, עלתה לארץ והצטרפה לשמיר.
שנים רבות עבדה בחינוך, כמטפלת בגיל הרך, וכתבות שלה בנושא הופיעו לא-פעם בעיתונות המקומית. כבר מיומה הראשון בברגיאת שיתפה את חברי הקיבוץ בעולם הילדים, וסיפרה על פגישותיה עם הורים, על דרכה בחינוך ועל מעורבותה בנושא, ועל התייחסותה לתחום החינוך.
כמקצוע שני למדה מוסיה לעבוד על מכונת הסריגה, ולכולנו זכורים הסוודרים והאפודות שבהם הלבישה קטנים וגדולים. לימים הוסיפה להם מעין גרביים מצמר עבה, ששימשו רבים כנעלי בית וכונו “מוסיות”.
לאחר האסון שפקד את המשפחה בנפול בנה מיכה ז”ל בקרב “נוקייב”, שינתה המשפחה את שמה מגדליהו למיכאלי. מוסיה, שלא עמד בה כוחה, חלתה. עם מותו של פיליפ לא התאוששה ולקתה בשיתוק, שבעקבותיו נאלצה להתנייד בכיסא גלגלים. אז עברה לבית “סביון”.
עירנותה של מוסיה לא פגה, והיא המשיכה להתעניין בנעשה בקיבוץ. ב”בית היוצר”, שם שהתה בבקרים, הפליאה לצייר ביד אחת. ציוריה הוצגו בתערוכות בקיבוץ, ורבים מהם מוצגים עד היום. היא לא ויתרה גם על מפגשי החברים הוותיקים, שבהם לקחה חלק בשיחה ובפעילות.
יהי זכרה ברוך!
דברים לזכר מוסיה
את מוסיה פגשתי בקן בלצי בשנת 1934. שתינו השתייכנו לקבוצת “מרד” – קבוצת בנות מלוכדת מאד שבראשה המדריכה בלה, אחותה של חברתנו ליובה פרבר. לצערי – רק ארבע בנות מקבוצתנו זכו להגיע ארצה, שלוש מהן למגדיל, הריכוז הראשון שלנו בארץ.
בשמיר היינו קבוצה די גדולה של אנשי בלצי, שכלל אנשים מגילאים שונים ושכבות שונות בקן השומרי. עם הזמן פחת מספרנו, והיום נוסף עוד חלל בקבוצתנו שקטנה עם הזמן.
מוסיה ידעה זמנים טובים את גידלה עם פיליפ שלושה בנים לתפארת. אז גם עבדה בחינוך והצליחה מאד כמטפלת של הבנים הגדולים מקבוצת “לבנה”. כשהפסיקה לעבוד בחינוך מצאה לעצמה מקצוע שני – סורגת במכונת סריגה. היא הלבישה את כולנו באפודות וסוודרים. למי מאתנו אין בביתו מזכרת מעבודותיה? כשאזלו כוחותיה ולא יכלה לסרוג בגדים גדולים, החלה לסרוג גרביים מצמר עבה וכל הקיבוץ וילדיו זכו בנעלי הבית הנוחות שלה.
עם הזמן, ולאחר האסון שפקד את משפחתה עם נפילת הבן הבכור מיכה בקרב “נוקייב”, חלתה מוסיה בלחץ דם גבוה. האסון השפיע עליה מאד ובעקבותיו פקדוה מחלות לרוב. עם מותו של פיליפ דעך עוד אור בחייה.
אחרי השבץ ושיתוק חלק מגופה הלכה מוסיה בכיסא גלגלים ל”סביון”. שנים ישבה בכיסא הגלגלים והשקיפה על סביבתה ועל הנעשה בה. ערנותה לא פגה לרגע! היא הלכה ל”בית היוצר” וציירה ביד אחת, וציורה הוצגו בתערוכות במועדון שלנו. היא עמדה על שיביאו אותה להתעמלות עם רעיה, ובכל אירוע של מועדון הוותיקים הייתה משתתפת.
רק לפני שבוע, לקראת ראש השנה, הלכתי ל”סביון” לאחל לה שנה טובה ונחת מהילדים והנכדים. והנה – ביום שישי שעבר, בבוקר, ראיתי אמבולנס ליד “סביון” ונאמר לי שהוא בא לקחת את מוסיה . בערב שבת יוסי סיפר לי שהיה לאמא התקף לב, ובשבת בצהרים בישר לנו לוח המודעות שמוסיה איננה עוד.
ימתקו לך רגבי עפרך, מוסיה יקרה, ותנחומים לבנים ולנכדים.
נונה שחם
