שרה סטרקין

1983 – 16.3.1962 

אמו של מיטיה סטרקין.

נולדה ב-1893, נפטרה ב-16.3.1962.

אמא שרה סטרקין,

בשנותיו הראשונות של הקיבוץ, כשאמרנו אמא הכוונה הייתה באופן טבעי לאמא סטרקין.

למעלה מעשרים שנה ויותר הייתה אתנו, בהיותנו במחנה שליד רמת יוחנן וכאן, בשמיר. בין הראשונים, בתנאי מחסור, דלות וביטחון קשים ביותר חייתה כאחת מאתנו, בלי להתאונן, וסללה דרך לבאים.

הגורל לא חס עליה, ולא אחת טולטלה ביד אכזרית עדי בואה אלינו. ברוסיה הצארית, בעתות מהפכה וברומניה הפשיסטית, שם אבד לה באופן טרגי בעלה. לבסוף הגיעה לחוף מבטחים, לחיות עם מיטיה, בנה אהובה.

הכרה ציונית הייתה בה, אך לאו דווקא קיבוצית. אך משהצטרפה אלינו קיבלה על עצמה את עול מצוות הקיבוץ וחובותיו, והקפידה על מילוין בהכרה ובכבוד, כי גרסה שזו התעודה האנושית היחידה הנשארת לאדם בחייו ולאחר מותו. באותה צורה מכובדת נשאה את סבל מחלתה הממארת, נאבקת עד הרגע האחרון ללא כניעה.

מותה, סמוך לחג הפורים, נראה לרבים מאתנו כסמל, כי היא השקיעה רבות בחגי הפורים שלנו, בהעניקה לתחפושות מעשה ידיה ממטען התרבות העשיר שלה ומחושה האסטטי המפותח. כך גם הוסיפה חן ונוי לבתי הילדים בצעצועיה הנאים, שאותם השכילה ליצור מפסולת וסמרטוטים.

אשת שיחה הייתה, היודעת לשבות את בן-שיחה בקסם הדעת, ההומור והשנינות. למרות שדעותיה חלקו לא אחת על יסודות דרכנו, השתדלה תמיד לשפר את חיינו ולהקל עליהם.

זכר דמותה המיוחדת יישמר עמנו בברכה.