28.2.1938 – 20.8.2014
בן זוג לאסנת, אב לוורד, איריס ותמר, אב מאמץ לארז, בנה של אסנת.
נולד ב-28.2.1938, נפטר 20.8.2014.
קבור בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.
איציק פיאנקו נולד בפברואר 1938 להוריו מיכאל ולאה. לשמיר הגיע בחברת נוער “שדה” ב-1954, וב-1959 הפך לחבר הקיבוץ. באמצע שנות השישים התחתן עם אסנת והיה לאב לארז, בנה. לאסנת ואיציק נולדו שלוש בנות – ורד, איריס ותמר, ובשנים האחרונות התרחבה המשפחה כשנוספו בני הזוג והנכדים.
בשנותיו הראשונות בשמיר עבד פיאנקו בגידולי השדה, ואחר כך כנהג בקואופרטיב הגליל העליון. ב-1978 הצטרף לענף הנוי והחל לרכז אותו, תפקיד שמילא עד שנת 2004.
פיאנקו היה טייל נלהב, חובב מוסיקה וספורט. הוא עסק הרבה בטניס – כשחקן וכמאמן – וברכיבה על אופניים. במשך שנים ליווה את מיכה כגן באימוני הטריאתלון ובנסיעותיו לתחרויות שונות, ותרם הרבה להצלחתו כספורטאי מצטיין.
יותר מכל מזוהה פיאנקו עם ענף הנוי של שמיר, ששינה את פניו לבלי הכר מאז הצטרפותו אליו. יחד עם שותפיו לצוות הוא עשה שינויים רבים בענף: רכש ציוד חדיש, החליף את הממטרות המיושנות בממטרות קופצות והכניס מחשוב למערכות ההשקיה. הוקמו מסלעות עם צמחי נוי מגוונים, והקיבוץ קיבל פנים חדשות. פיאנקו הביא לקיבוץ סלעים רבים לתגבור הסלעים המקומיים, עד שהוותיקים התלוננו שכל מה שהם סיקלו בראשית הקיבוץ – הוחזר על ידיו לשכונות החדשות… בכל מקרה – התוצאה הייתה יפהפיה ושמיר הפך לדוגמה ומודל לנוי מטופח ומותאם לסביבה.
פיאנקו הרבה לצלם, ובשנים האחרונות הוציא שני ספרי צילומים מפרי יצירתו – “צילומים מחצר הקיבוץ” ו”אנשים”. בעשור האחרון הרבינו לראות אותו מסתובב בשבילי הקיבוץ, חמוש במצלמה, תופש רגעים קטנים, פרצופים ונופים, ומנציח אותם. עד לשנה האחרונה עיטרו תצלומיו את קירות חדר האוכל והוסיפו להם צבע ורעננות.
קשה לתאר במילים ספורות את פיאנקו האדם – איש מלא חיים, נאמן לעקרונותיו ומוכן להתעמת עליהם עם סביבתו, אוהב גדול של הקיבוץ ובקי בכל פינותיו, ובעל עין בוחנת וחוש הומור חד.
בשנים האחרונות, עם מחלתו, הוא התרחק ממרכז הענייניים בקיבוץ, אך החותם המובהק שהשאיר בנוף המקומי יישאר אתנו ויוסיף להזכיר לנו אותו.
תנחומים לאסנת, ארז, הבנות, החתנים והכלה, והנכדים. יהי זכרו ברוך.
