דליה אלג’ם

20.6.1931 – 20.11.2024

אנו מלווים היום למנוחות את דליה אלג’ם, שהגיעה לשמיר כנערה, הקימה כאן משפחה ענפה והייתה חברת הקיבוץ במשך רוב חייה.

דליה נולדה בעיר פּלוֹבְדׅיב, בולגריה, ב-20.6.1931. שמה היה אז דֶיזי, והיא הייתה בת זקונים לאביה חיים ואמא פלורה אלג’ם, אחות לשני אחים גדולים. אביה היה רופא שיניים ואמה עקרת בית, שבין השאר התמחתה בהכנת ריבות ובכיבוש ירקות ודגים. המשפחה הייתה אמידה והתגוררה בבית גדול, כחלק מהקהילה היהודית הגדולה והחזקה של העיר. במלחמת העולם השנייה הגנו אמנם המלך והכנסייה הבולגרית על יהודי בולגריה, אך הם נאלצו לעזוב את בתיהם ולעבור לערי שדה. על דליה ואחיה נאסר ללכת לבית ספר, וככל היהודים – גם הם נאלצו לענוד מגן דוד צהוב לבגדיהם.

דליה הייתה חברה בתנועת השומר הצעיר, ובחודש מרץ 1948 עלתה לארץ במסגרת עליית הנוער. האונייה שבה הפליגה נתפסה על ידי הבריטים, והיא נשלחה עם שאר הנוסעים למחנה מעצר בקפריסין, שם שהתה עד להכרזת המדינה. כשהגיעה ארצה נשלחה לשמיר עם קבוצת הנוער “הבולגרית”, שבמסגרתה פגשה את עוזי קוטלר ונישאה לו. נולדו להם אורית, דגנית וסיגל.

דליה עבדה במטע, במטבח, בבתי הילדים ובמפעל האופטיקה. היא אהבה מאד מלאכות יד, בעיקר סריגה וקדרות, ועוזי אף בנה בעבורה את האובניים הראשונים שהיו בשמיר.

ב-1970 נסעה המשפחה לשליחות בפרו, והתגוררה בעיר הבירה לימה. דליה הפכה לעקרת בית במשרה מלאה, וממכתביה לחברים בקיבוץ, שפורסמו – כנהוג אז – בעלון שמיר, ניכר שאהבה את התקופה הזו וידעה להעריך אותה. עם החזרה לארץ, אחרי מלחמת יום כיפור, היא נקלטה במפעל האופטיקה, שבו עבדה עד ליציאתה לפנסיה.

ב-1978 דליה ועוזי נפרדו, ובהמשך דליה בנתה זוגיות חדשה עם ברונו לוין מלהבות הבשן, זוגיות שנמשכה עד ששניהם הגיעו לגיל מופלג.

דליה הייתה חלק מדור שלם שנאלץ לגלות מארצות הולדתו באמצע המאה שעברה. בני דור זה עלו לארץ, השתלבו בה ובנו אותה בחריצות ואהבה, מתוך הבנה ואמונה שכאן מקומו של העם היהודי. לאחרונה, המלחמה המתמשכת והמצב בארץ בכלל העסיקו וציערו אותה מאד.

דליה חייתה חיים ארוכים ונפטרה מוקפת במשפחתה. יחד עם אורית ואיל, דגנית ודגן, סיגל וגדעון, הנכדים והנינים, אנו אבלים על לכתה מעמנו. יהיה זכרה ברוך.